דוד פינסקי (1872, מוהילב, רוסיה הלבנה – 11 באוגוסט 1959, ז' באב תשי"ט, חיפה) היה מחזאי וסופר יידיש, מגדולי מחזאי היידיש של המאה ה-20.
דוד פינסקי נולד בשנת 1872 במוהילב שברוסיה הלבנה (בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית), עבר למוסקבה בצעירותו והמשיך לווינה להשלמת לימודי הרפואה; אך ביקור אצל י"ל פרץ בפולין שינה את מסלול חייו. הוא החל את עבודתו כמורה בוורשה, ושם גם נדפסה יצירתו הראשונה ביידיש, הסאטירה "דער גרויסער מענטשן-פֿריינד", (יידיש: "אוהב האדם הגדול"). הוא התקרב בוורשה אל יוצרי היידיש הגדולים, ופרסם מיצירותיו הראשונות בעיתונים של מרדכי ספקטור וי"ל פרץ. בוורשה גם התמסר לעבודה ציבורית בתנועת הפועלים היהודית.
בשנת 1896 המשיך לברלין בדרכו מערבה, ובשנת 1899 היגר לארצות הברית והשתקע בניו יורק. באמריקה ובניו יורק פרחה יצירתו הסיפורית והמחזאית, ופינסקי הפך לאחד מגדולי המחזאים ביידיש. מחזותיו הוצגו במאות במות בכל רחבי התפוצה היהודית. מחזהו המפורסם "היהודי הנצחי" הוצג על ידי תיאטרון "הבימה" הצעיר, (בימוי: ווסייוולוד מצידובלוב, תפאורה: גיאורגי יאקובלוב, מוזיקה: אלכסנדר קריין), בשנת 1906. והמחזה היה השני בכלל מחזותיו של התיאטרון, והקנה ל"הבימה" פרסום ויוקרה.
בניו יורק המשיך בלימודיו באוניברסיטת קולומביה וערב בחינת הדוקטורט שלו הציג את מחזהו "משפחת צבי", החמיץ את הבחינה ומעולם לא זכה בתואר. המחזה "משפחת צבי" נכתב כתגובתו של דוד פינסקי לפרעות קישינב, 1904. במחזהו קורא פינסקי להתנגדות יהודית פעילה ולהגנה עצמית.
מחזותיו האחרים של דוד פינסקי שנתפרסמו הם: "יענקעל דער שמיד" (יידיש: 'יעקב הנפח', 1906), מחזה שזכה להצלחה עצומה בניו יורק, תורגם לאנגלית, בשם "הנפח המזמר", ולימים אף הוסרט בהוליווד. בסרט השתתף הזמר חזן המפורסם מוישה אוישר. בשנים שבין המלחמות השלים את הנובלות שלו, את הרומנים הגדולים, ובהם גם "נשותיו של שלמה המלך".
"דער אוצר" (יידיש: 'האוצר', 1905), מחזה מצוין שהוצג כמה וכמה פעמים במקומות שונים בעולם. המחזה בוים על ידי מכס ריינהארדט והוצג בברלין בשנת 1910. וכן הוצגו המחזות "אייזיק שפטל" (1899), "די מוטער", 'הָאֵם', 1901. במחזותיו תיאר את העולם היהודי הנקרע בין ישן לחדש, את מאבקי הפועל היהודי, החיים המיניים והאישיים של היהודי המודרני, ואת המשפחה היהודית המתפוררת.
לאחר מלחמת העולם השנייה, עם חורבן העם היהודי במזרח אירופה, בשנת 1949, עלה לישראל[1] והשתקע בחיפה. מחזותיו האחרונים הם "שמשון", וה"מלך שאול", מחזות תנכי"ם, שכמעט לא הוצגו. ביתו הפך בית ועד לשרידי יוצרי היידיש שהתקבצו בארץ. את שנותיו האחרונות הקדיש לקידום תרבות היידיש בארץ ובעולם. בשנת 1952 קיבל אזרחות כבוד של העיר חיפה.[2]
דוד פינסקי פרסם למעלה משבעים כרכים ביידיש, מחזות, רומנים, נובלות, ספרי זכרונות, מסות ומאמרים. לעברית תורגם רק חלק קטן מיצירתו.
על שמו של דוד פינסקי נקרא פרס תיאטרוני חשוב (פרס עיריית חיפה ע"ש דוד פינסקי)[3] ורחוב במרכז הכרמל בחיפה. הערות שוליים
מיצירותיו בתרגום לעברית
לקריאה נוספת
ביבליוגרפיה:
קישורים חיצוניים