חיים גְרָאדֶה (בכתיב יידי: חיים גראַדע (באנגלית: Chaim Grade;‏ 4 באפריל 1910, וילנה – 26 באפריל 1982, ניו יורק) היה משורר וסופר יידיש, מגדולי סופרי היידיש של המאה העשרים.

חיים גראדה נולד בווילנה (אז באימפריה הרוסית) בשנת 1910. בנעוריו למד בישיבה מקומית בוילנה, ולאחר מכן- בבילסק, בוולקניק ובביאליסטוק-בישיבות שהשתייכו לזרם הנובהרדוקאי של תנועת המוסר. כשבע שנים למד בוילנא עם החזון איש (דמותו מתוארת בספרו "צמח אטלס", והוא מכנהו "בעל המחזה אברהם"), ובמקביל למד באופן חלקי בבית ספר חילוני. את עיקר השכלתו רכש באופן עצמאי. בהיותו כבן 22 פרש מלימודיים תורניים והחל לכתוב שירה.

החל לפרסם שירים וסיפורים ביידיש בוילנה בשנת 1932. יצירותיו עוררו מיד תשומת לב, של הקוראים ושל העולם הספרותי בוילנה. נמנה בין מייסדי החבורה והזרם הספרותי "יונג וילנה", שעימו נמנו חשובי היוצרים ביידיש בווילנה שלפני מלחמת העולם השנייה. ביניהם: אברהם סוצקבר, שמרקה קצ'רגינסקי, לייזר וולף ואחרים. חרף העובדה שנולד לאב מורה לעברית, בחר גראדה ליצור ביידיש והתמיד בכך עד מותו.

שירתו הייתה קשורה בהווי של חיי היהודים לפני המלחמה. והירבה לכתוב על הווי של ישיבות המוסר, ולבטיהם הנפשיים של התלמידים.

למרות שחדל לחלוטין משמירת מצוות, חש חיבה וקרבה בחייו ליהדות הדתית.

עם פרוץ המלחמה נמלט לברית המועצות ושהה שם עד סוף המלחמה. לאחר המלחמה, יצא לצרפת ומשם היגר לארצות הברית בשנת 1948. שם גם החל בכתיבת הפרוזה שלו, שהתרכזה בהעלאתו והחייאתו של העולם היהודי הוילנאי, העשיר והמיוחד במינו, שנכרת עם השואה. יצירתו מתאפיינת בתיאורים מדויקים באופן מיוחד, המהווים, לדבריו של גראדה עצמו, אמנות המעורבת בתיעוד של ממש. כך, למשל, בשנת 1967 זכה במגילת כבוד ובפרס נכבד מהאקדמיה למדעי היהדות בארצות הברית, מוסד שעניינו עבודות מדעיות ולא ספרותיות, אלא שחברי האקדמיה קבעו כי ליצירותיו של גראדה "ערך היסטורי ראשון במעלה כמצבה נשגבה לעולם שחלף ואיננו עוד". ^[1]

גראדה נפטר בניו יורק בשנת 1982.