אהרון אפלפלד

אהרן אפלפלד (נולד ב-16 בפברואר 1932), סופר ישראלי עברי, חתן פרס ישראל לספרות יפה לשנת תשמ"ג

אהרן אפלפלד נולד בז'אדובה, בוקובינה, 38 ק"מ מדרום-מערב לצ'רנוביץ, אז חלק מממלכת רומניה, על גבול רומניה, בן יחיד להוריו, מיכאל, שהיה תעשיין מצליח, ובוניה אפלפלד. שפת אמו הייתה גרמנית, שפתם של יהודי האזור מהתקופה שבה היה בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. בית הוריו היה "בית מתבולל שלא היה בו שום ריח של אמונה דתית".‏[1] עם זאת, כאשר ביקר בבית סבו וסבתו (הורי אמו) הם שמרו מסורת בכפרם, והוא הלך עם סבו לבית הכנסת.

שבועות ספורים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נרצחה אמו ברחוב, סמוך לבית הוריה, והוא ואביו גורשו אל הגטו ולאחר מכן נלקחו במסע רגלי ארוך למחנה עבודה בטרנסניסטריה ואביו נשאו על כתפיו כשהיה רק בן 8. לאחר זמן קצר הופרד מאביו, ולאחר מכן ברח מהמחנה ושנתיים נדד ביערות והגיע לעולם התחתון‏[3]. לזמן מה מצא מחסה בביתה של אישה אוקראינית. בשנת 1944 נלווה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם ילדים נוספים ליוגוסלביה ומשם לאיטליה. באיטליה פגשו בנזיר שהכניס אותם למנזר.

ביוני 1946 עלה לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער. בשנים 1948-1946 למד בבית הספר החקלאי עין כרם ובבית הספר החקלאי בנהלל. בשנים 1950 - 1952 שירת בצה"ל. בשנת 1952 החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר ראשון ושני. בשנת 1957 פגש את "אביו"‏[5] בישראל, בעת שהאב עבד בקטיף לאחר שעלה ארצה. ביוני 2008 זכה בפרס גרינזיין האיטלקי‏[6].

כיהן כפרופסור במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב משנת 1979 עד פרישתו לגמלאות בשנת 2000. ביוני 2003 העביר את כתביו ועבודותיו לארכיון מיוחד שהוקם למענו בספריית ארן שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.[7]

אפלפלד הוא חבר האקדמיה ללשון העברית. בשנת 1997 נבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. אפלפלד מתגורר במבשרת ציון.

יצירתו

סיפוריו של אפלפלד מתרחשים חלקם במרכז אירופה וחלקם בארץ ישראל, וכן יש בהם המתרחשים באיטליה. רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול השואה בישראל הצעירה. אם כי רבים מספריו אינם עוסקים בתיאור מאורעות השואה עצמם אלא יותר בתיאור ההתרחשויות שקדמו לשואה, בעיקר בכל הנוגע למצבו של היהודי באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, הקרוע בין מסורת אבות שהוא קשור אליה ואיננו יכול להימלט ממנה מחד, ומאידך העולם הגויי, היצרי, החופשי, המושך אותו אליו. ברבים מספריו קיימות דמויות מיסטיות המזכירות את צדיקי החסידות, ואלו משמשות כתובת לפנייתו של היהודי המתבלט הקרוע בין העולמות. רבים מספריו מתרחשים באזור הרי הקרפטים שבו גדל הבעש"ט, מייסד החסידות, ואפשר להעריך שהוא שימש השראה לחלק מהדמויות המיסטיות בספריו. לעומת דמויות הצדיקים מופיעות לא אחת בספרים דמויות נשיות, לא יהודיות, המסמלות את החיוניות הפשוטה, את החופש ואת העולם שאליו מנסה היהודי להגיע, אולם ללא הצלחה שלמה.

אפלפלד העיד על יצירתו: "כתבתי 40 ספרים וכולם שייכים לסאגה של חיי. כל ספריי קשורים זה בזה, כל אחד עוסק בפינה אחרת מחיי".‏[8]

פעמים אחדות ציין אפלפלד שלא נותרו לו זכרונות רבים מתקופת השואה - אף שעבר במקומות רבים, כולם נמחקו מזכרונו. עם זאת, ביצירתו הוא מנסה לשחזר תקופה זו. על כך כתב יגאל שוורץ:

 ספריו

עטיפת ספרו "לילה ועוד לילה"

עשן, עכשיו, 1962 (כולל הסיפור סיפור אהבה).

בגיא הפורה, שוקן, 1963.

כפור על הארץ, אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה, 1965.

בקומת הקרקע, ספרי דגה, 1968.

אדני הנהר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1971.

העור והכותונת, עם עובד, 1971.

כאישון העין, הקיבוץ המאוחד, 1972.

שנים ושעות, הקיבוץ המאוחד, 1975.

כמאה עדים, הקיבוץ המאוחד, 1975.

תור הפלאות, הקיבוץ המאוחד, 1978. הוצאה חדשה כנרת, זמורה-ביתן, 2010.

מסות בגוף ראשון, הספרייה הציונית, 1979.

באדנהיים עיר נופש, הקיבוץ המאוחד, 1979.

מכוַות האור, הקיבוץ המאוחד, 1980.

הכתונת והפסים, הקיבוץ המאוחד, 1983.

בעת ובעונה אחת, כתר, 1985.

רצפת אש, כתר, 1988.

קאטרינה, כתר, 1989. סיפור חייה של הגוייה הרותנית קאטרינה, ומסופרת בגוף ראשון. הסיפור מהווה מעין וידוי של קאטרינה, המספרת על ימי חייהּ‏ ועל נדודיהּ‏: נעוריהּ‏ בכפר הולדתהּ‏, יחסיהּ‏ עם הוריהּ‏, חייהּ‏ בעיר ויחסיהּ‏ כלפי היהודים. למעשה מדווח הסופר דרך דמותה של קאטרינה על חייהם של היהודים באירופה ועל יחסם של הגויים אליהם לפני תקופת השואה, במהלכה, ואף אחריה. הוצאה מחודשת ידיעות ספרים, 2010.

מסילת ברזל, כתר, 1991

טמיון, כתר, 1993.

ליש, כתר, 1994.

עד שיעלה עמוד השחר, כתר, 1995.

מכרה הקרח, כתר, 1997.

סיפור חיים, כתר, 1999. ספר אוטוביוגרפי, המכיל פרקי זכרונות מחייו של אפלפלד, החל מילדותו בשנות ה-30 וכלה בשנות ה-80.

כל אשר אהבתי, כתר, 1999.

מסע אל החורף, כתר, 2000.

עוד היום גדול: ירושלים: הזיכרון והאור, כתר ויד יצחק בן צבי, 2001.

לילה ועוד לילה, כתר, 2001.

פתאום אהבה, כתר, 2003.

פריחה פראית, כתר, 2004.

פרחי האפלה, כתר, 2005.

פולין ארץ ירוקה, כתר, 2005.

חיים שלמים, כתר, 2007.

והזעם עוד לא נדם, כנרת זמורה ביתן, 2008.

אל ארץ הגומא, כנרת זמורה ביתן, 2009.

האיש שלא פסק לישון, כנרת זמורה ביתן, 2010.

מים אדירים, כנרת זמורה-ביתן, תשע"א 2011.

[עריכה] מחזהו שהוצג בארץ

בדנהיים 1939, במאי מיכה לבינסון ועומרי ניצן, תפאורה רות דר, מוזיקה גיל שוחט, הוצג בקאמרי בחודש אוקטובר 2006.

[עריכה] לקריאה נוספת

שמואל שניידר, הקיום והזיכרון ביצירת אהרן אפלפלד, יוסף חיים ברנר ובכתבים אחרים, הוצאת כרמל, תש"ע 2010.

יגאל שוורץ, מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר, 2009.

יגאל שוורץ, קינת היחיד ונצח השבט : אהרן אפלפלד - תמונת עולם, הוצאת כתר, 1996.

לילי רתוק, בית על בלימה : אמנות הסיפור של א’ אפלפלד, חקר, 1989.

Gila Ramras-Rauch, Aharon Appelfeld : the Holocaust and beyond, Indiana University Press, 1994.

Shai Rudin, "'Much Delusion that is in Good Will': Aharon Appelfeld's Ambivalent Position on Zionism – in his Non-Fiction and in his Fiction". Hebrew Studies, Vol. 50, December 2009, pp. 305-338.

קישורים חיצוניים

ארכיון אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד, באתר של כנרת, זמורה-ביתן, דביר

אהרן אפלפלד ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"

אהרן אפלפלד בלקסיקון הסופרים העברים בהווה

אהרן אפלפלד באתר האקדמיה ללשון העברית

אהרן אפלפלד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

רשימת הפרסומים של אהרן אפלפלד בקטלוג הספרייה הלאומית

הספרים של אהרן אפלפלד באתר סימניה

דרור משעני, בין רחביה למאה שערים, באתר הארץ, 21/9/06

חוה רזילי, מספרים על עצמם, דבר, 8 באפריל 1963

יפעת נבו, חיים רגילים, סיפורים רגילים ..., דבר, 11 ביולי 1969

פיליפ רות מראיין את אהרן אפלפלד, ynet

בועז כהן, "אני לא מכיר ספרי ילדות", גלובס, 18.08.2008

צור ארליך, גורל יהודי: עם אהרן אפלפלד על אמונה, על אנטישמיות ועל מוזיקה, ראיון שהופיע במקור ראשון, 1/5/2009

ורד לי, לחזור לילד שבך, ראיון עם אהרן אפלפלד, באתר הארץ, 11/05/09

מיה סלע, אהרן אפלפלד לא חוזר לשואה, ולא היה משנה דבר, באתר הארץ, 18 באפריל 2011

עפר דרורי, האיש שלא פסק לישון - על געגועי ניצולי השואה, חדשות מחלקה ראשונה, 20 באפריל 2011

שי רודין, ‏האמנם לא חזר מן הכפור? לסוגיית ישראליותו של אהרן אפלפלד, באתר הערוץ האקדמי, 03/03/2008

- מראות ילדות - ספורי רדיו

מכּתביו:

הביתה, דבר, 27 באוקטובר 1961

שלשה, דבר, 22 בדצמבר 1961, המשך

בכבלי הכפור, דבר, 20 בדצמבר 1963

פגישה, דבר, 21 באוגוסט 1964, המשך

האימה, דבר, 20 באוגוסט 1965

הגירושין, דבר, 24 במרץ 1967, המשך

הדיין הכפרי, דבר, 28 באפריל 1967, המשך

לפתח ביתו של דוקטור טרוכונסקי, דבר, 18 באוקטובר 1967

צפרים זרות, דבר, 12 באפריל 1968, המשך

הפרק הראשון של "לילה ועוד לילה", מתוך ynet

שלושה פרקים ראשונים מתוך "והזעם עוד לא נדם", ynet

על יצירתו:

רשימת מאמרים על אהרן אפלפלד באתר רמב"י (עברית) (לועזית)

גבריאל מוקד, סיפורי אפלפלד, דבר, 30 באוגוסט 1968

דקלה גולומב, נובלות של א. אפלפלד, דבר, 4 במאי 1962

קציעה עלון, "אדם בלי צלקת הוא אדם בלי סבר", באתר הארץ, 15/4/08

קציעה עלון, מסילות ונפש, באתר הארץ, 19/05/09

מיכל גולדויכט, הנער חולם, באתר הארץ, 31.3.2010

הערות שוליים

^ אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 110

^ אהרן אפלפלד, סיפור חיים, כתר הוצאה לאור, 1999, עמ' 32

^ דברים שאמר בראיון רדיו עם עם יעקב אגמון בגל"צ 17.12.2011

^ באותה תקופה למד גם אצל פרופ' לאה גולדברג ונתן לה לקרוא את סיפורו הראשון. קיבל ממנה וגם מפרופ' גרשם שלום, פרופ' דב סדן ופרופ' מרטין בובר, הערות רציניות מאוד על כתיבתו, שעזרו לו מאוד להתפתח בתחום. ראו ראיון עם אגמון גל"צ הנ"ל

^ בדימיונו, שהרי אביו נרצח בשואה

^ נורית קנטי, הסופר אהרון אפלפלד מתכונן לפרס נובל, באתר nrg מעריב, 16 ביוני 2008

^ ארכיון אהרן אפלפלד

^ בועז כהן, ‏"אני לא מכיר ספרי ילדות", באתר גלובס, 18 באוגוסט 2008