יידיש בתיכון א' לאמנויות

בונים הֶלֶר (נהגה "בִּינֶם"; ביידיש: בינם העלער, לעתים בינעם; בכתיב סובייטי: בינעמ העלער;[ 25 בינואר 1908 – 12 במאי 1998‏‏] היה משורר יהודי פולני בשפת היידיש, מן הבולטים במשוררי היידיש בגוש הסובייטי,‏ "משורר יידיש הנודע... השריד האחרון מבין המשוררים היהודיים בעלי השם בארצות הגוש 'הסובייטי'" (י. ש., "ברורות", דבר, 8 בנובמבר 1955); "החשוב בין סופרי ומשוררי יידיש בפולין" (רחל אדיב, יומן פולני, מצבות יהודים והסברות, דבר, 24 בפברואר 1956). ] משנת -1957 התגורר בישראל.

בונים הלר נולד בעיר ורשה שבפולין ב-25 בינואר 1908 למשפחה יהודית דתית ענייה. עד גיל 14 למד בחדר ובישיבה, ולאחר מכן היה פועל. הלר החל לפרסם משיריו בשנת 1930, ואף עסק בעיתונאות. בשנים 1937–1939 התגורר בפריז, וערב פרוץ מלחמת העולם השנייה שב לוורשה. מאוקטובר 1939 עד דצמבר 1947 גר בברית המועצות (ביאליסטוק, אלמה-אטה, מוסקבה). ב1948 חזר לוורשה, פולין, והיה לעורך הירחון הספרותי "יידישע שריפֿטן". הלר נטש את הקומוניזם, התגורר תקופות קצרות בצרפת ובבלגיה ולבסוף עלה לישראל בפברואר 1957 עם משפחתו באנייה "ירושלים" (לאחר שביקר בה בספטמבר 1956).

בשנת תשל"ו זכה בפרס מנדלי מוכר ספרים לספרות יידיש מטעם עיריית תל אביב, על ספריו "ביחידות" ו"בגטו ווארשה בחודש ניסן",‏ שראו אור בתל אביב בשנים שלפני כן. הלר נפטר בשנת 1998 בתל אביב, בגיל 90.

שיריו

שירו המפורסם ביותר של הלר הוא "חודש ניסן בגטו ורשה" ("אין ווארשעווער געטא איז חודש ניסן"), שנכתב בתקופת מלחמת העולם השנייה. שניים משיריו בוצעו על ידי חוה אלברשטיין בתקליטיה "די קרעניצע" ו"לעמעלע", והיא אף ראיינה אותו לסרטו התיעודי של בן זוגה, נדב לויתן, "מוקדם מדי לשתוק, מאוחר מדי לשיר" (1995), שבו התחקו אחר משוררי היידיש האחרונים שחיו בארץ.

מספריו
* דורך שטאכעטן (ורשה 1932)

אין אומרו פֿון טעג (ורשה 1933)
אויפֿן ווינט (ורשה 1936)
לידער (מינסק 1940)
די ערד האָט געציטערט (מוסקבה 1947)
דער וועג אויף וואַרשע (מוסקבה 1948)
דורך שאט און שיין (לודז' 1948)
פֿרילינג אין פּוילן (ורשה 1950)
היימערד (ורשה 1951])
דאָס ליד איז געבליבן - אנתולוגיה של מחברים יהודים בפולין בזמן הכיבוש הנאצי - עורך (ורשה 1951)
געקליבענע לידער (ורשה 1952)
אין אונדזער צייַט (ורשה 1954)
דאָס ערשטע ליד (ורשה 1956)
קלאָרקייט (ורשה 1957)
ביים ראנד (ירושלים 1957)‏[4]
נייַע לידער (תל אביב 1964)
דור און דויער (תל אביב 1967)
אַ בוים אין אָוונט (תל אביב 1971)
אין וואַרשעווער געטאָ איז חודש ניסן (תל אביב 1973)
ביחידות (תל אביב 1975)
דאָס צוגעזאָגטע וואׂרט (תל אביב 1980)
זיי וועלן אויפֿשטיין (תל אביב 1984)
דער גייסט פֿונעם שטורעם (תל אביב 1992)

לקריאה נוספת

יוליאן הירשהויט, 'בינם העלער: זייַן דיכטונג פֿון ווייטיק און נאָסטאלגיע', די צוקונפֿט 82 (1976), 177–179.

חיים גראדה, 'בינם העלער', בייַ זיך 8 (תשל"ז), 28–30.
יצחק יונסוביץ', 'בינם העלער (צו זיין ווערן א בן-שבעים)', די גאלדענע קייט 100 (1979), 73–78.
יצחק יונסוביץ', 'המשורר בינם הלר', מאזנים נ, 6–5 (תש"ם), 408–412.
הירש אושרוביץ, 'וועגן בינם העלערס דיכטונג', די צוקונפֿט 86, 2 (1980), 58–61.
יצחק יונסוביץ', 'אויף אַ העכערן שטאפֿל: בינם העלער, "דאָס צוגעזאגטע וואָרט" (1980)', די גאָלדענע קייט, 104 (1981), 192–196.
ישראל חיים בילצקי, 'אַ פּאָר ווערטער: בינם העלער, "דאָס צוגעזאָגטע וואָרט"', יידישע צייטונג 1583 (28.11.1980), 5, 11.
שלמה וורזוגר, 'דער פּאָעט בינם העלער', בייַ זיך 25 (תשמ"ד), 100–103.
משה שקליר, 'דער שליח פֿון יידישן וואָרט: צו דער ערשטער יאָרצייט פֿון בינם העלער', חשבון 133 (תשנ"ט), 13–23.