יידיש בתיכון א' לאמנויות

רבי נחמן מברסלב [ברסלאוו, ברעצלאווער ] ("נחמן מאומן"; נולד בא' בניסן ה'תקל"ב (4 באפריל 1772) – נפטר בי"ח בתשרי (ג' חוה"מ סוכות) ה'תקע"א (16 באוקטובר 1810) היה אדמו"ר חסידי בדור הרביעי לחסידות, מורה רוחני, מייסד חסידות ברסלב שבזמנו עורר סערה והתנגדות גדולה, כיום חסידיו מהווים את אחד הזרמים המרכזיים בחסידות. להגותו וכתיבתו המקורית השפעה ניכרת בחסידות עד ימינו.

שנותיו הראשונות וצעירותו

רבי נחמן נולד בא' בניסן ה'תקל"ב (1772) בעיירה מז'יבוז' שבאוקראינה, שבהּ התגורר הבעל שם טוב, אבי-סבתו. אביו של רבי נחמן, שמחה, היה בנו של רבי נחמן מהורדנקא, אחד מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט, ועל שמו קרוי ר' נחמן. אמו פיגה הייתה בתה של אדל - בתו היחידה של הבעל שם טוב.

ר' נחמן גדל באווירה חסידית-קבלית, וכבר בהיותו ילד קבע את יעודו. מנעוריו התחיל להתבלט בכישרונותיו המיוחדים. הרבה להתבודד, להתענות ולהתפלל שעות רבות. התחתן מיד אחרי בר המצווה שלו עם סשיה, בתו של ר' אפרים, חוכר אדמות מהפריץ מאוסוטה, פלך קייב. אחרי חתונתו עבר להתגורר בבית חותנו, והתחיל למשוך אליו את חסידיו הראשונים, אשר נמשכו אחרי אישיותו המיוחדת. כבר ביום חתונתו הכיר את שמעון, תלמידו הראשון.

ב-1790, לאחר מות חותנו (לפי גרסה אחרת - לאחר מות חותנתו) עבר למדבדיבקה (Medvedivka) שבפלך קייב, שם קיבל על עצמו להיות רב לחסידיו ושם התפרסם לראשונה בין מנהיגי החסידים בדורו כאישיות חשובה, והתחילו מחלוקותיו הראשונות עם אדמו"רים אחרים. טיעונו המרכזי של ר' נחמן כנגדם היה, שבעוד שהבעל שם טוב ניסה לעשות מהפכה רוחנית דרך ייסוד החסידות, הרי שזו הייתה אמורה להיות מהפכה בכל מהלך החיים היהודיים, הרוחניים והגשמיים כאחד. תפיסה זו לא באה לידי ביטוי, לטעמו, בקרב אדמו"רים רבים שבנו להם את קהילתם, קיבלו בה מעמד של כבוד ומנהיג, החזיקו מכספי חסידיהם את חצרם, ובזה תמה השפעתם על דורם. ר' נחמן טען שיש להשפיע על כל העולם, להביאו אל תיקונו ולהחזיר עטרת החסידות ליושנה. במדוודיווקה חי עד שנת ה'תקנ"ח 1798.

בשנת ה'תקנ"ח 1798 החליט ר' נחמן לפתע לנסוע לארץ ישראל, כדי להשיג על ידה התעלות והשתלמות נפשית. הוא התעכב זמן מה בקושטא, והגיע בספינה לחיפה בערב ראש השנה של שנת תקנ"ט, 1798 ושם גם עשה את החג, מסורת מקומית מספרת שהמקום בו התפלל וטבל בחיפה היה היכן שלימים הוקם בו בית הכנסת הדרת קודש. לאחר מכן הלך לטבריה, שבה היה כבר מרכז לחסידי הבעל שם טוב. כמו כן ביקר בצפת ובבית הכנסת העתיק במירון, אך לא בירושלים. כשעמד לחזור, נקלע לעכו בעת המצור שהטיל עליה נפוליאון בונפרטה בעת מסעו בארץ ישראל, וחזר אחרי הרפתקאות באניית קרב טורקית, בתקופת פסח, לאחר ששהה בארץ כחצי שנה.‏[ ^ ראו: מסעות ר' נחמן מברסלב, בתוך מסעות ארץ ישראל, תל אביב: אברהם יערי, תש"ו-1946, עמ' 500-478, באתר Hebrew Books ]

הביקור בארץ ישראל היה נקודת מפנה במשנתו. לאחר חזרתו ביקש לא לצטט את אמרותיו מהתקופה שקודם הביקור בארץ. נהג לומר מאז: "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל".

לאחר חזרתו העתיק את מגוריו לעיר זלטופוליה, ושהה בה כשנתיים. שם החל לנהוג כאדמו"ר והמשיך בביקורתו החריפה כלפי צדיקי דורו. הוא נהג לומר שליצר הרע קשה לעבוד לבד כדי להסיט את האדם מדרך האמת, ולכן הוא הושיב כל-כך הרבה אדמו"רים בעיירות השונות שיעזרו לו.

דרכו החדשה הביאה עליו מבקרים רבים שראו בה סטייה, במיוחד את אריה לייב משפולי (1724- 1811), "הסבא משפולי" - עליו נהג רבי נחמן להגיד, שאסור להזדקן, רמז לזקנותו הרוחנית, ועל האדם תמיד להתחדש. רבי נחמן התבטא נגדו בחריפות: "תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, זקן- זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבסיטרא אחרא, היינו אבי אבות הטומאה"‏[^ חיי מוהר"ן עם השמטות, קכג ] עוד הוא מוסיף אודות הסבא משפולי "בשביל זה עסק כל ימיו בצדקה כדי לבטל כוח הצדקה של ישראל עם קדוש, שנותנים כדי להכניע כוח של אבי אבות הטומאה וכו' והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש".

מפאת המחלוקת נאלץ ר' נחמן שוב לנדוד אחרי ששהה בזלטפוליה פחות משנתיים. בעוברו בעיר אוּמן (באוקראינית ורוסית: Умань; פולנית: Humań) היא עיר במרכז אוקראינה במחוז צ'רקסי.
נודע לו סיפור הטבח שערכו שם ההיידמקים 30 שנה לפני הגיעו למקום, שבו נהרגו קרוב ל-30,000 יהודים, והוא הורה לתלמידיו ולמשפחתו שכאשר יגיע קצו יקברוהו שם עם ההרוגים.

בהסכמת דודו ר' ברוך ממז'יבוז' (תקי"ז, 1757 – י"ח בכסלו תקע"ב, 1811), התקבל ר' נחמן בשנת 1802 כאדמו"ר בברסלב, שם הצטרפו אליו רוב תלמידיו המפורסמים, בהם ר' נתן שטרנהרץ, המוכר גם כרבי נתן מנמירוב או רבי נתן מברסלב או בשמו העממי מוהרנ"ת (ט "ו בשבט ה'תק"מ - י' בטבת ה'תר"ה, 22 בינואר 1780 - 20 בדצמבר 1844) שהפך ליד ימינו. שמה של העיר ברסלב הונצח בשמה של החסידות מאז. בשנותיו האחרונות סבל ממחלת השחפת ובשנת 1808 הגיע עד לבוב, כדי למצוא לה תרופה, אך הרופאים התייאשו מלעזור לו. בשנת 1810 פקד אותו אסון נוסף: ביתו ובית מדרשו בברסלב נשרף כליל, ובאותו זמן הגיעה הידיעה על אישור לחכירת בית באומן, ולכן עבר לאומן. הוא נפטר שם כעבור חצי שנה, ב-16 באוקטובר, בגיל 38 ממחלת השחפת. בניו של ר' נחמן נפטרו בחייו, ובנותיו היו עדין צעירות, וכשנישאו לא נישאו לחסידי ברסלב. לאחר מותו לא מונה לו יורש, כפי שהוא ציווה שהוא רוצה לעשות משהו נצחי ולא כמו שאר האדמו"רים שפעלו בחייהם, ובמותם נגמר פעלם, אלא שהחסידים יעשו חסידים. לכן בפי העם חסידיו נקראו "החסידים המתים". ובברסלב נהגו לומר שהם עם אדמו"ר חי לא במובן הפיזי, אלא שעל ידי ספריו הוא מדריך אותם ועוזר להם גם לאחר פטירתו לעבוד את השם ולהתקרב אליו. לפי המנהג החסידי, חסידים חייבים פעם בשנה לפחות להגיע לרבם, המנהג הזה נשתמר בצורתו המיוחדת גם אצל חסידי ברסלב, שבאים פעם בשנה, בראש השנה, לקבר רבי נחמן מברסלב באומן.

דרכיו באמונה

רבי נחמן סלל לו דרכים חדשות ומיוחדות בחסידות. הוא הדגיש את הערך של התפילה, ההתבודדות, האמונה התמימה והפשוטה וההימנעות מחקירה פילוסופית, על אף שבסוף ימיו התיידד עם היהודים המשכילים שחיו באומן. הדגיש גם את הצורך להשתוקק לקב"ה, ואמר שלפי גדולתו אי אפשר כלל לעבוד אותו בתורה ומצוות אלא בכיסופים וגעגועים‏[^ שיחות הר"ן נ"א]. להשתוקקות זו אי אפשר לזכות אלא בעזרת אמונה פשוטה‏[שיחות הר"ן ל"ב]. לאחר מספר שנים שבהן נשא דרשות בפני חסידיו, כמנהג האדמו"רים בדורו, פסק מלדרוש והחל לספר סיפורי מעשיות. בכך הוא נתן דרור לרוח האמנותית שדבקה בו, שלא מצאה ביטוי בתורות החסידיות המקובלות.

הדגיש את חשיבות ההימצאות בארץ ישראל. אמר "כל העניין שלי זה ארץ ישראל" הוא ביקר בארץ ישראל וחסידיו טוענים כי חיבורו הידוע "ליקוטי מוהר"ן" נכתב בעקבות הביקור. דבריו ב"ליקוטי מוהר"ן" הם דוגמה לאהבת הארץ והערכתה: "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל". הוא הדגיש לא מעט את חשיבותה של השמחה בחיים הדתיים, והחשש מפני ייאוש ועצב אפיין אותו לאורך כל הדרך. דוגמאות לאמרות מפורסמות משלו בעניין זה:

"ודע, שהאדם צריך לעבר על גשר צר מאוד מאד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן מח)
"מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד." (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן כד)
"אין ייאוש בעולם כלל" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, סימן עח)
"כשאדם יודע שכל מאֹרעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא." (ליקוטי מוהר"ן ד', א)

אמרתו "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר - לא להתפחד כלל!" הולחנה על ידי הרב ברוך חייט לשיר "כל העולם כולו", שבוצע על ידי זמרים רבים. עוד הדגיש את חשיבות ההתקרבות לצדיקים ואמר שאי אפשר לזכות לאמונה אלא על ידי התקרבות אליהם‏[5] ושהם כלליות הקדושה‏[6].

את מרבית הכתבים המיוחסים לו כתב תלמידו הבכיר רבי נתן מברסלב, מתוך שיחותיו שנאמרו בעל פה. עם חיבוריו העיקריים נמנים ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות, שיחות הר"ן, ועוד.

רבי נחמן הדגיש גם את גודל חשיבות הנסיעה אליו בראש השנה. אמר, "הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי, מחמת שהמקורבים אלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה, איש לא יעדר, כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר למשמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאוד מאד. "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה." ועוד הוסיף, "לא מבעיא אתם, אלא כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי".

חסידיו

מדי שנה, בראש השנה, אך גם במהלך השנה כולה, חסידיו עולים לקברו שבעיירה אומן שבאוקראינה. בשנים האחרונות ישנה היסחפות בולטת של ישראלים רבים שאינם מחסידי ברסלב, ולעתים אף שאינם דתיים, למקום. בימי חייו נהגו החסידים להתקהל אצל רבי נחמן בשלושה מועדים בלבד היות שאסר עליהם להגיע אליו במועדים אחרים: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. בשנים האחרונות חסידים מחזירים עטרה ליושנה ומגיעים אף במועדים הללו לקברו שבאומן. עם זאת אין ספק שהתאריך החשוב ביותר הוא ראש השנה, רבי נחמן הכריז שביום זה יש לו כוח "לתקן ולעזור לכל אדם יהיה איך שיהיה..." . בשנים האחרונות מספר הישראלים שפוקדים את המקום נמצא בעלייה מתמדת. רוב האנשים מגיעים מישראל אך יש לא מעט שמגיעים גם מארצות הברית, צרפת, אנגליה, מקסיקו, ועוד.

ספריו

· ליקוטי מוהר"ן

ספורי מעשיות
ספר המידות
חיי מוהר"ן
שבחי הר"ן - נכתב על ידי רבי נתן תלמידו ובו מתואר מעט מזעיר על גדולתו של רבי נחמן וכן תיאור השתלשלות נסיעתו המופלאה לארץ ישראל בזמן מלחמת נפוליאון
שיחות הר"ן - קובץ שיחות, שנאמרו על-ידו בהזדמנויות שונות. בספר 308 שיחות ומאמרים, קצרים ברובם, המהווים מעין השלמה לעיקרי תורתו, המובאת בליקוטי מוהר"ן. הספר, בגרסתו המצויה בידינו, נכתב ונערך על ידי תלמידו רבי נתן מנמירוב.
ליקוטי עצות

שני ספרים נוספים נכתבו על ידי רבי נחמן, האחד "ספר הנשרף", שכשמו נשרף במצוות רבי נחמן בימי חייו, והשני "ספר הגנוז".^{[^ לפי האנציקלופדיה העברית בערך "נחמן מברסלב".}

ספרי מחקר

· יוסף וייס , מחקרים בחסידות ברסלב, הוצאת מוסד ביאליק

מנדל פייקאז' - "חסידות ברסלב: פרקים בחיי מחוללה ובכתביה", הוצאת מוסד ביאליק
ארתור גרין, בעל הייסורים - חייו של ר' נחמן מברסלב, הוצאת עם עובד - ספריית אופקים
צבי מרק, מגילת סתרים: חזונו המשיחי הסודי של ר' נחמן מברסלב, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, ה'תשס"ו
צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת ר' נחמן מברסלב', הוצאת עם עובד ומכון שלום הרטמן, תל אביב תשס"ד
צבי מרק, התגלות ותיקון בכתביו הגלויים והסודיים של ר' נחמן מברסלב' הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א
מלכיאל אליעזר, חוכמה ותמימות, הוצאת משכל
ד"ר מיכה אנקורי, מרומי רקיעים ותחתיות שאול - מסע הנפש של רבי נחמן מברסלב, תל אביב תשנ"ה

ספרות תורנית

· רבי אליעזר שלמה שיק, פעולת הצדיק, (חיבור מקיף על כל תולדות חיי רבי נחמן מברסלב ),
הוצאת 'היכל הקודש' ירושלים תשל"ז.

רבי בצלאל פרידמן, אוצר יראת שמים, - חיבור מקיף בתולדות חיי רבי נחמן מברסלב וחסידיו, הוצאת 'קרן הדפסה דחסידי ברסלב' ירושלים תשמ"ב.
רבי לוי יצחק בנדר, שיח שרפי קודש - ברסלב, - כל השיחות והסיפורים ותולדות חיי רבי נחמן מברסלב וחסידיו ), הוצאת 'משך הנחל' ירושלים תשמ"ח.
פנחס שדה (עריכה), רבי נחמן מברסלב: תיקון הלב - סיפורים חלומות שיחות, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, ה'תשמ"ב (1982)
הרב חיים מנחם קרמר, לעבור את הגשר הצר: מדריך מעשי לתורתו של רבי נחמן מברסלב. תרגם יואל לרנר, מכון נחלת צבי, ירושלים, 2002
הרב ארז משה דורון, לבד - מדריך מעשי להתבודדות, הוצאת לב הדברים 2001
מבעיר הלבבות בהוצאת קרן רבי ישראל דב אודסר
שי צ'רקה, פתקאות מהשמים, הוצאת מודן. (קומיקס)
ר' נחמן מברסלב: תורות, שיחות, סיפורי מעשיות, סדרת "עם הספר" של הוצאת ידיעות אחרונות, 2009.
הלל צייטלין, "רבי נחמן מברסלב: צער העולם וכיסופי משיח", יריעות ה, 2006.