דוד הוֹפְשׁטֵיין (ביידיש: דוד האָפֿשטיין; ברוסית: Давид Гофштейн)‏ (25 ביולי 1889 – הוצא להורג 12 באוגוסט 1952 עם קבוצת הרוגי המלכות בברית המועצות) היה משורר וסופר יידיש (כתב גם מעט עברית), מתרגם, משורר ילדים ולוחם אמיץ למען תרבות העברית והיידיש בברית המועצות.
 

דוד הופשטיין נולד בקורוסטישב (ליד קייב) אוקראינה למשפחת יערנים. בגיל ארבע עבר עם המשפחה לכפר אוקראיני. זכה לחינוך דתי מסורתי. חיבר לראשונה שירים (שירי ילדות) בעברית וברוסית, בהיות בן תשע. שירי היידיש הראשונים שלו נתפרסמו בשנת 1917. לאחר המהפכה עבר לקייב והתמסר לכתיבה ולפעילות ספרותית. ערך את ביטאון הסופרים העצמאיים היידישיסטים ברוסיה "שטראם" (יידיש: "זרם"), שלא קיבלו את מרות הבולשביקים.

הופשטיין פרסם מחאות גלויות ומאמרי התנגדות חריפים נגד הויבסקציה ודיכוי הספרות העברית שלה. בשנת 1922 נאלץ להימלט מברית המועצות לברלין בירת גרמניה. כחמש שנים שהה בברלין, כתב וערך דברי ספרות ביידיש ועמד בקשר עם הסופרים בברית המועצות. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. היה עובד עיריית תל אביב, וכתב שירים פואמות ושירי ילדים בשתי הלשונות. שירי ילדים משלו וכמה מאמרים נדפסו בעברית בעיתון "דבר".

הוא שב לברית המועצות בשנת 1926, והתיישב שוב בקייב בירת אוקראינה. כעשרים שנה כתב את יצירותיו ברוח הייבסקציה וברוח הריאליזם הסוציאליסטי ובהתאם לקוו הרשמי של אגודת הסופרים הסובייטית. ובשל כך זכה לכיבודים מהמשטר, אותות הצטיינות ומענקים ועיטורים ספרותיים.

הופשטיין נפעם מהקמת מדינת ישראל, ופרסם שירים נרגשים בשבחה, אשר לא תאמו את הקוו הרשמי. לאחר מספר חודשים נעצר, נידון למאסר ונשלח למוסקבה. ממוסקבה הועבר למחנה מעצר בסיביר, שבו הוצא להורג ב-12 באוגוסט 1952 – החודש השחור והנורא של היוצרים היהודים בברית המועצות.

לאחר מותו של הרודן סטלין, בשנת 1953, החלו לנשב בברית המועצות רוחות חדשות. שמו של הופשטיין טוהר בשנת 1958. שיריו שבו ונדפסו, הן במקורם ביידיש, והן בתרגום לרוסית. ובשנת 1973, עם פתיחת השערים, עלתה משפחתו, אלמנתו ובתו, לישראל.