לייב (אריה) אוֹליצקי (1894, טריסק, פולין – 1975, גבעתיים) היה סופר יידיש, משורר, סופר ילדים ומתרגם.

לייב אוליצקי זכה בילדותו לחינוך יהודי מסורתי, אך גם חינוך כללי, והפולנית הייתה לשון שגורה על פיו מילדות. עם סיום לימודיו התמסר להוראה במסגרות בתי הספר היהודיים ביידיש. הוא לימד וניהל מוסדות חינוך בעיירתו בפולין, ובשנת 1938 עבר לוורשה הבירה ומשם לעיר קובל. סיפוריו הראשונים, סיפורים קצרים, נדפסו החל מראשית שנות העשרים, ובהם תיאר את גלגולי העיירה היהודית בעת מלחמת העולם הראשונה.

בשנות הוראתו הארוכות במוסדות החינוך היהודיים כתב אוליצקי והוציא לאור ספרי משלים, מקראות וסיפורים לילדים ביידיש. כמתרגם עשה רבות לתרגום הספרות הפולנית ליידיש; ובין היוצרים שתרגם: יוליאן טובים ואדם מיצקביץ'. גם מרוסית תרגם ליידיש, מיצירות פושקין וקרילוב.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוגלה אוליצקי על ידי הרוסים לבשקיריה, ועבד שם בעבודות כפייה. בשנים 1942 עד 1945 עבד בבית חולים צבאי סובייטי, ואיתו נדד עד ניצחון ברית המועצות על גרמניה הנאצית. בתום המלחמה שב לפולין, ובשנת 1959 עלה לישראל.

בארץ השתקע אוליצקי בעיר גבעתיים, והמשיך בפעילותו הספרותית הענפה. הוא פרסם למעלה מארבעים כרכים של סיפורת, תרגומים, משלים ושירי ילדים ביידיש. לעברית תורגמו רק שלושה מספריו. שני אחיו של אוליצקי, ברוך אוליצקי ומתתיהו אוליצקי, היו אף הם משוררי יידיש. אחדים משיריו של ברוך אוליצקי, שנהרג בידי הנאצים, תורגמו לעברית בידי אברהם שלונסקי.